<h1>חוקות הדיינים סימן מ"ו</h1>
<h2>דף יז.</h2>
התובע לחבירו שהיה חייב לו מנה והודה לו בפני ב"ד וא"ל ב"ד צא תן לו מנה זה שאתה מודה לו או שא"ל חייב אתה ליתן לו ויצא מב"ד ואמר פרעתי נאמן וישבע שבועת היסת לפיכך אם חזר התובע ואמר כתבו לי שטר שהודה בפניכם שהוא חייב לי מנה אין כותבין לו דשמא פרעו ואף על פי שאמרו העדות הוא הודאה בב"ד כמלוה הכתובה בשטר דמי דוקא במי שמרד בב"ד ולא רצה לקבל גזר דינם אבל במי שלא מרד בב"ד ויצא מב"ד ע"ד לפרוע לחבירו עד שהודה בפני ב"ד בזה ודאי אמרינן שאם אמר פרעתי נאמן אלא א"כ נתברר בעדות ברור שעדיין לא פרעו לפיכך נהנו בהרבה מקומות כשיודה הלוה או שנתחייב שבועה בב"ד שהתובע אומר לו בפני ב"ד הוו עלי עדים שלא יפרעני או שלא ישבע אלא בפני עדים כך פירשו המפרשים ז"ל וכן פסקו רי"ף ורמב"ם ז"ל.
